יניר אחזקות בע"מ נ' עיריית פתח תקווה ואח'

החלטה

הצגת המחלוקת

1. העוררת חוייבה בהיטל ביוב בגין מבנים חדשים שבנתה באזור התעשייה "סגולה" בפתח תקוה. המבנים הם: מוסך לתיקון רכב, אולם תצוגה למכירת רכב וכן משרדים ומבני עזר. הערר הוגש כנגד עיריית פתח תקוה (להלן: העירייה) וכנגד מיתב - מים תיעול וביוב בע"מ (להלן: מיתב) שהיא תאגיד המים והביוב בפתח תקוה.

2.כל המבנים חוייבו על פי נפח (מ"ק) ולא על פי שטח (מ"ר), וזאת בהתאם לסעיף 2 (2) (ג) לחוק עזר לפתח תקוה (ביוב), התשנ"ו - 1996 (להלן: חוק העזר ביוב), ובהתאם לסעיף 1 (2) (ב) לתוספת לחוק העזר.

מבלי לגרוע מטענות אחרות שלה כנגד החיוב בהיטל הביוב, טוענת העוררת כי יש לחייב את המבנים על פי שטח ולא על פי נפח; ולחלופין - כי יש להשית את החיוב על פי נפח רק על שטח המוסך, ואילו את יתר השטח הבנוי יש לחייב על פי שטח ולא על פי נפח.

מנגד טוענות המשיבות כי יש לחייב את כל השטח הבנוי על פי נפח.

על פי הסכמת ב"כ הצדדים, נדון בהחלטה זו רק במחלוקת האמורה, וההחלטה ניתנת על פי טיעונים בכתב של ב"כ הצדדים.

תמצית טענות העוררת

3.החיוב לפי נפח יוחד בחוק העזר רק לנכס המשמש לתעשייה. השימוש שיועד למבנים, על פי היתר הבנייה, הוא למוסך רכב ולאולם תצוגה - תיקון ומכירת רכב וחלפיו. לטענת ב"כ העוררת, שימושים אלה אינם באים בגדר "תעשייה". הפעילות במוסך, שבה מתמקדת המחלוקת, היא בגדר "מלאכה" ולא בגדר "תעשייה", ואין לפרש "תעשייה" ככוללת גם "מלאכה", אם לא נקבע כך במפורש בחוק העזר.

לעניין התוכן של "תעשייה" מסתמך ב"כ העוררת על עמ"נ 186/07 גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב - יפו (ביהמ"ש לעניינים מינהליים בתל-אביב; להלן: עניין גאו-דע), ועל החלטתה של ועדת ערר זו בע"א (נת) 127/01 א.פ.ד מקרקעי מרכז בע"מ נ. עיריית פתח תקוה (להלן: עניין א.פ.ד). ב"כ העוררת טוען כי ככל שיש ספק בעניין הפרשנות, יש לנקוט פרשנות שמיטיבה עם הנישום.

עוד טוען ב"כ העוררת כי גם אם ייקבע, בניגוד לטענתו, שהפעילות במוסך תיקוני הרכב היא בגדר "תעשייה" - וודאי שאין ניתן לסווג כך את פעילות המכירה שבאולם התצוגה. לפיכך צריך, לשיטתו, לפלג את שומת המבנים על פי שימושו וייעודו של כל אחד מהם. בכך מסתמך הוא על הגדרת "בניין" שבחוק העזר: "מבנה בתחום העירייה או חלק ממנו", וטוען כי על פי הגדרה זו ניתן, ואף צריך, לחייב כמבנה תעשייה רק אותו חלק של המבנים שייעודו תעשייה, ואילו את יתר השטח המבונה יש לחייב כמבנה שאינו לתעשייה, היינו - על פי שטח ולא על פי נפח.

ב"כ העוררת חולק על טענת ב"כ מיתב, כי הייעוד המרכזי של המבנים הוא המוסך, ואולם התצוגה רק נלווה אליו, וכי יש לחייב את כל המבנים על פי אותו ייעוד מרכזי. ב"כ העוררת חולק על שני חלקיו של טיעון זה: ראשית, מבקש הוא לדחות את טענת ב"כ מיתב כי לעניין החיוב בהיטל הביוב הולך הטפל אחר העיקר, ויש לחייב את כל המבנים על פי "העיקר".

שנית, גם אם תתקבל טענה זו, הרי העיקר בנכס דנן הוא דווקא אולם התצוגה ולא המוסך: שטח אולם התצוגה והמשרדים מהווה כ- 44% משטח הנכס (אך שטחי התצוגה והמשרדים יחדיו קטנים משטח המוסך, על פי פירוט חלוקת השטחים המוסכמת, בסעיף 4.3 להודעת ב"כ העוררת). חשוב מכך, אולם התצוגה, שבו נמכרים כלי רכב, הוא המניב את עיקר ההכנסה, לעומת ההכנסה מתיקוני הרכב במוסך. מכאן - אליבא דב"כ העוררת - שגם לשיטתו של ב"כ מיתב יש לחייב על פי הסיווג של אולם התצוגה, ולא של המוסך.

תמצית טענות המשיבות:

4.מוסך הוא שימוש תעשייתי מובהק. אולם התצוגה לכלי רכב נלווה למוסך וצריך לקבל אותו סיווג.

[ב"כ מיתב מצביע על סתירה פנימית בעמדת העוררת, בכך שבסעיף 9.1 לכתב הערר המתוקן מבקשת היא לזכותה בהפחתה של 50% משטח החנייה, מהטעם שמדובר בחנייה "במבנה תעשייה באזור תעשייה", אשר על פי סעיף 2 (2) (ד) לחוק העזר ביוב זכאית להפחתה כזאת בחישוב נפחה לצורך החיוב בהיטל הביוב. על כך השיב ב"כ העוררת כי באותו סעיף של כתב הערר נפלה טעות סופר, ויש להשמיט את המילים "במבנה תעשייה". ואמנם, סעיף 2 (2) (ד) לחוק העזר ביוב מחיל את הפחתת הנפח על "מרתף המשמש לחנייה באזור תעשייה", ולא על "מבנה תעשייה". על פי הסכמת ב"כ הצדדים, הוסרה מעל לפרק הפלוגתא בעניין שטח החנייה, שהוא עילי ואינו מרתף, כאמור בחוק העזר ביוב; ומשכך - לא נעסוק עוד בנקודה זו].

ב"כ המשיבות טוענים כי ההחלטה בעניין א.פ.ד אינה מועילה לעוררת, כיוון ששם היה מדובר בשטח ששימש לאחסנה בלבד, שימוש שאינו דומה למוסך ולאולם התצוגה והמכירה שנלווה אליו.

ב"כ המשיבות חולקים על טיעונו של ב"כ העוררת, כי במקרה של ספק יש לפרש חוקי מס לטובת הנישום. לטענתם, גישה פרשנית זו אינה מקובלת עוד, וכיום ההלכה היא שיש לפרש גם חוקי מס פרשנות תכליתית. לעניין זה מסתמכים ב"כ המשיבות על פסק הדין המנחה:

ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ. פקיד השומה רחובות (פ"ד ל"ט (2) 70, בעמ' 75; להלן: עניין קיבוץ חצור), ובעניין זה הצדק עמם.

לא למותר להזכיר בהקשר זה את הקביעה בפסיקה, כי מקום שהנישום מבקש להיכלל בגדר סיווג שמפחית את נטל המס שעליו, או פוטר אותו ממס - עליו הנטל להראות כי יש לסווג את עסקו בגדר אותו סיווג מקל (דברי כב' שופט חשין [כתוארו אז] ב - ע"א 1960/90 פקיד השומה תל-אביב 5 נ. חברת רעיונות בע"מ, פ"ד מ"ח (1), 200; להלן: עניין רעיונות;